Articles
Many art lovers consider works on paper whether watercolors, drawings, or original etchings-of secondary importance, preferring the medium of oil on canvas. When looking at a work of art, the last consideration that should come to mind is the technique adopted by the artist.
If an artist chooses, among all other available media, a certain means to express himself ,it is because he feels that it is only through this particular medium that he will be able to bring most faithfully to light his inner feelings.
It should therefore not be necessary to remind that a Hendrik Goltzius etching, a Paul Klee watercolor, or a Gerard Titus Carmel drawing can have as great an impact as any oil canvas. What Andre Breton remarked -when discussing the different exegetic systems employed to interpret a work of art-could just as well be said for the medium used by the artist, namely that all media should “be considered as nothing but tools on the carpenter’s work bench”, adding “one ought to be permitted to have recourse to that instrument that seems the most adequate in each circumstance”(Prolegomena to a Third Surrealist Manifesto)...
For the full article see the PDF file below
“I allow my drawings to draw themselves”
All humans gesture, signal that they are alive. Activity is driven by need and desire, each defined and concentrated action becoming explicit through precise gestures dictated by the individual’s particular physiology. Even before being charged with intent so that they become transmitters of culture, gestures are inherently instinctive, simultaneously expressing being and vitality. The living body quivers even when seemingly motionless, the blood in its invisible flow establishes by its liquid form, a basic undeniable relationship with the whole that it infuses.
The living constantly establish relationships of one sort or another with everyone else, dead or alive.
For the full article see the PDF file below
What does art seek to express?...Every work of art expresses , more or less purely, more or less subtly, not feelings and emotions which the artist has, but feelings and emotions which the artist knows; his insight into the nature of sentience, his picture of vital experience, physical and emotive and fantastic… Such knowledge is not expressible in ordinary discourse!
Susanne K. Langer “Problems of Art,” 1957
The attempt to see things “as they are,” without the distortions of subjective thought, feeling and judgment, has a long history. One way is to concentrate on details. Detaching ourselves from the whole picture, with its ready-made meaning, we can dismantle it into its smallest units with the intention of reassembling it in a way that is authentic, clear and complete. This allows us to encounter the thing in itself, apart from the “I” which observes or creates. The paintings of Avi Eisenstein turn on this axis of dismantling and rebuilding, of dispersion and focus...
For the full article see the PDF file nelow...
ונותר המקום - מתוך שיחה בין תמי מנור-פרידמן לאבי איזנשטיין >>>
מהיכרותי עם עבודתך, השדה בו אתה פועל – הציור המופשט בשחור-לבן – מניח תשתית לפואטיקה של ניגודים: אור וחושך, כיסוי וחשיפה, שכבות עומק ופני שטח, תנועה ובלימה, אימפולס ושליטה. לשפה זו של ערכים פורמלים יש ודאי פשר רגשי ומושגי. אולי תוכל להרחיב על כמה מהיסודות המהותיים ביותר? ברור לי מעל לכל ספק שנושאי הציור שלי נדלים מזיכרון עמוק שכוסה בשכחה. בילדותי נחשפתי לטבורו של עולם: בגיל מוקדם מאוד, חמש או שש, הייתי מתלווה אל אבי, שהיה בעל חברה קבלנית לסלילת כבישים, לסיורים במחצבה שסיפקה חצץ. אני זוכר במדויק את המחצבה ואת פני השטח הסלעי שהתגלה לאחר החפירות ברכס הצפוני של הר הכרמל. המבט שלי, מבט של ילד, הטמיע לא רק את האבנים והמרקמים אלא חדר אל תוך חבל הטבור של האדמה. שם נחשפתי למעשה בראשית - למראות של שורשי עצי הזית, לגזעי עצים שרופים, לפלג של מי תהום. המראות האלו נטמעו והועמו עם השנים, ורק כשהתחלתי לצייר הם צפו מחדש וכבשו אותי.